Tag Archives: יעל שכנאי

ביקורת על ספר הילדים של רותי ורד בר-זכאי "האוצר הסודי של הצב"

האוצר הסודי של הצבז

זמן רב לא העליתי רשומה בבלוג שלי ואני מתחילה עם ביקורות ספרים מנקודת מבטי הענייה, כמובן 🙂

הגיע אליי ספרה החדש והראשון של רותי ורד בר-זכאי באיוריו של איל אילת, "האוצר הסודי של הצב".
הספר מגולל את סיפורם של הכלב נוח וחברו קפצון, שהוא כלב קטן יותר ותזזיתי. הסיפור מתרחש ביום הכיפורים ובגלל השקט שמשתרר סביב, חוששים נוח וקפצון שהצב, שקפצון נתקל בו וחשב אותו בטעות לאבן גדולה, בלע את כל הקולות ולכן השתרר השקט.

הסיפור מתאים לילדים בראשית קריאה, לכיתות א'-ב' וגם ילדים בכיתה ג' ייהנו ממנו. העלילה עצמה מקסימה ואינטליגנטית אלא שלאט לאט נרקמות לתוכה עוד ועוד עלילות ועל כך ארחיב בהמשך. הצב, שבתחילה השניים לא יודעים מה הוא, ולאחר מכן מבינים שאינו סלע או אבן אלא צב, מספר להם שבתוך השריון שלו מצוי אוצר. השניים מסתקרנים מאוד ומנסים להבין מהו האוצר שנמצא בתוך שריון הצב ולאחר שהצב גם מסביר להם את הסיבה לשקט שמסביב ומרגיע אותם שהוא לא בלע ולא זלל את כל הקולות, הם מנסים לגלות את הסוד שלו. כדי לא להרוס את הסוף, אגלה רק שבסופו של הספר, האוצר מתגלה.

הספר כתוב במשלבים לשונים שונים, יותר גבוהים מאשר נמוכים ותואמי-גיל. יש בלבול מסוים בהבנת הקורא, למי, למעשה, מיועד הספר. בפורמט שלו הוא נראה כספר לילדים קטנים. הוא מנוקד, האיורים צבעוניים ומתאימים לגיל הרך והגודל בתוספת הכריכה הקשה, מתאים גם הוא לגילאי גן. ואולם, הקריאה בספר אינה קלה. הספר ארוך, הטקסט בו ארוך ומורכב ובקריאה לילדים קטנים, ללא ספק יתקלו מבוגרים בבעיות של ריכוז הילדים לאורך זמן או בצורך לפשט משפטים מסוימים שכתובים בו. עדיף לכתוב על גבי הספר למי הוא מיועד וכמובן, לעצב אותו באופן שמתאים לגיל של תחילת בית הספר היסודי.

בנוסף, העלילה מכילה כמה תֵמוׁת. לוּ ערכתי את הספר הזה, הייתי מקצרת אותו, מוותרת על רעיון או שניים ונשארת עם סיפור מהודק יותר. ראוי לציין לטוב את הדיאלוגים המצחיקים והמשעשעים בין נוח הכלב וקפצן חברו. לשומרי מסורת, יהיה קשה להתחבר לעובדה שההסבר של הצב ליום השקט, יום כיפור, הוא כי כל החיות בעד יום שקט שכזה והן החליטו עליו פה אחד עוד בימי הדינוזאורים שכינסו אספה כדי לפתור את בעיית הרעש. כולם הצביעו בעד, ולאחר מיליוני דורות, גם אנשים הצטרפו אל היום השקט ואז קראו לו יום כיפור ואפילו צמים בו כדי שלא יהיה רעש של לעיסה ובליעה. כך מתוך הספר.

בסך הכול ניכרת בספרה של רותי ורד בר-זכאי כתיבה משעשעת, אינטליגנטית, מעניינת וכובשת את לבם של הילדים ושל המבוגרים שיקראו להם את הספר. ראוי היה לדייק יותר בעריכה, לקצר את הספר, להתאים אותו לגיל הילדים הקוראים ולתקן כמה טעויות הגהה במהדורה הבאה.

את הספר ניתן לרכוש ישירות מהמחברת באתר שלה http://www.Ruti.Verd.com

ספרי, "אור נדלק במרפסת" עכשיו באתר ICAST – ניתן לרכישה בפורמט אודיו

כדאי ורצוי לרכוש.
הנה לינק ויש אפילו דוגמת האזנה לספר. תוכלו להקשיב ולרכוש בפורמט אודיו. לשמוע במכונית בנסיעות ארוכות או באוזניות בבית ובכל מקום.
יש משהו נפלא בעולם הדיגיטלי שלנו שמאפשר הנגשה של חומרי תרבות ויצירה כמעט בכל דרך. אודיו, וידיו, פרינט ועוד.

http://books.icast.co.il/book/or-nidlak-bamiorpeset

האזנה נעימה!

שמחה להודיע על פתיחת שלוש קבוצות של סדנת משוב לכתיבה יוצרת

חברים יקרים, כותבים, סופרים, ולכל המתעניינים,

נפתחות שלוש קבוצות של סדנת משוב לכתיבה יוצרת עם הכוונות לעריכה ולהוצאה לאור באפשרויות שונות. הסדנאות בהנחייתי, תיערכנה בגבעתיים. שתיים מהן בערב ואחת מהן, סדנת בוקר.

הסדנאות תתקיימנה במתכונת של 12 מפגשים אחת לשבועיים, דהיינו, לאורך חצי שנה. כל מפגש יימשך שעתיים, כולל הפסקת שתייה וכיבוד. כל קבוצה תמנה לא יותר מ-10 משתתפים בלבד וכל משתתף יביא עימו סיפור קצר או חלק מרומן שהתחיל לכתוב, ויקבל משוב מהמשתתפים, ממני ומהעורכת הבכירה, הלנה טלמור, שתלווה את הסדנה.

באחד המפגשים יתארח סופר מוכר ו/או מבקר ספרות שידבר מניסיונו, ייתן  טיפים לכתיבה, לעריכה ולהגשת כתב יד להוצאה. מפגש אחד גם ייוחד להרצאה של הלנה טלמור על סגנונות עריכה ועבודה מול עורך, על דרכים להשבחת כתב יד ועל הטיפים החשובים שהם בבחינת עשרת הדיברות לכתיבת סיפור קצר או שלד לרומן.

פרטים נוספים אפשר לקבל בכתובת המייל שלי yael@rimonim-publishing.com וכן גם בתיבת המייל שלי בפייסבוק. הסדנאות מיועדות להתחיל במחצית נובמבר או ב 1.12, בהתאם לכמות ולמהירות הנרשמים. הנאה מובטחת וגם סיידר חם עם מקל קינמון בימי החורף. יהיה מרתק.

מתרגשת כבר להתחיל,

יעל שכנאי

הקלות הבלתי נסבלת של מילותיו של המבקר

ספרי, "אור נדלק במרפסת", ראה אור לפני כחודשיים בספריית מעריב. בחרתי להוציא אותו בהוצאה נייטרלית כדי לקבל הכרה ספרותית בספר. כדי להרגיש שמישהו בעל טעם ספרותי שונה משלי, יבחר בספר וירצה להוציאו לאור, ולא לגרום לכך שהספר יראה אור רק כי לי אישית יש הוצאת ספרים משלי.

והנה, הספר ראה אור, קיבל ביקורות שונות ברשת, בעיתונות, ואחת מהן אני מעלה פה היום. לעומת זאת, הבוקר, פורסמה ביקורת קטלנית על הספר ב"הארץ, ספרים" משולחנה המושחז של עלית קרפ. עלית ידועה בביוקורותיה הלא-מפרגנות בדרך כלל ובטעמה הספרותי האקלקטי שגורם לכך שקשה לנבא מה היא תאהב ומה לא.

על מבקרי ספרות כבר נכתב רבות. אני מקבלת את טעמו של כל אחד. כולנו אנשים שונים. בלית ברירה, הכלבים נובחים והשיירה עוברת… ואני מאמינה שהספר, שמכר כבר כמעט 2000 ספרים בחודשיים האחרונים, כנראה טוב על פי נתוני מכירתו ועל פי ביקורות נוספות אובייקטיביות של כותבים אנונימיים שמגיעים לתיבת המייל שלי.  ועדיין, לחלוטין מכבדת כל מה שנכתב. לטוב ולרע.

וכדי לעשות לעצמי מצב רוח טוב להיום, אני מעלה את ביקורתו הקטנה והנעימה של רן יגיל, שפורסמה ב"את" לפני כמה שבועות.

השלום ושִׁבְרוֹ

בדצמבר 2010 ראה אור באמריקה הלטינית בשפה הספרדית "ספר השלום", אנתולוגיה המאגדת בתוכה מבחר של 40 סיפורים ושירים של סופרים ישראליים יהודים וערבים, בעלי שם. "ספר השלום" נערך על ידי ירון אביטוב, סופר, עורך, עיתונאי, יוצר סרטי תעודה ומבקר ספרות, החי כעת בחו"ל. הדיווחים מהחנויות הצביעו על כך כי האנתולוגיה נדרשת ונמכרת, בעיתונים פורסמו מאמרים וביקורות נלהבות, ערוצי הטלוויזיה הקדישו לנושא כתבות נרחבות, והספר כבר מופץ בירידי ספרות ובחנויות ספרים בכל רחבי דרום אמריקה וכן בספרד ובארצות הברית.

לא מכבר, פנה אליי ירון אביטוב על מנת לעניין אותי בהוצאתה לאור של האנתולוגיה, גם בשפה העברית. מה טבעי יותר טבעי מאשר להוציא לאור בישראל, אנתולוגיה למען השלום, שהסיפורים והשירים שקובצו בה הם משל יוצרים ישראלים מכל קצוות הקשת הפוליטית?

ירון פונה אליי, בתקופה שבה "רימונים" תופסת תנופה. השיווק של ההוצאה דרך "כתר" הגביר חשיפת הספרים בחנויות, מספר הכותרים המתורגמים הרואים אור במסגרת ההוצאה, עולה, היקף המכירות בנסיקה, ועדיין, לשרוד בשוק הספרים של שנת 2011, מחייב כל מו"ל, גדול כקטן, להפעיל חשיבה יצירתית עמוקה ללא הרף על מנת למצוא רעיונות שיווקיים וצינורות שיווק נוספים. הוצאת אנתולוגיה כזו קסמה לי מאוד בשל חשיבותה. עשייה למען השלום בתוך המעגל שהעשייה שלי, אישית, מתבטאת בו, מעגל התרבות, האמנות, הספרות, הדליקה אש בעצמותיי ומעבר להשקעה שאני כמו"ל יכולה לעשות בהוצאת אנתולוגיה כזו, הייתה חשיבות גדולה להשתתפות של גופים בעלי שם שיוכלו לתרום למען הוצאתו לאור של הספר. הוצאת ספר כזה בתמיכה של גופים שעומדים מאחורי רעיון השלום, שעושים למענו, שמטיפים לו, חשובה לאין שיעור גם ליוקרתו של הספר, גם לשיווקו של הספר, גם להצעה למכור את הספר לגופים גדולים כתשורה הביעה הזדהות, תמיכה, איכותית, תרבותית ופוליטית.

האנתולוגיה שתורגמה לספרדית מכילה סופרים ומשוררים כמירה מגן, אהרון מגד, אלי עמיר, יוסי אבני-לוי, סלמן מצאלחה, אלמוג בהר, נעים עריידי, סמי מיכאל, איימן סיקסק, יצחק אורפז, שפרה הורן, ראובן מירן, יוסי וקסמן, רבקה קרן, דאה הדר, אילת שמיר, אהוד עין גיל, ציפי שחרור, סמיח אל קאסם, מוחמד עלי טאהא, יוסי גרנובסקי, מואיז בן הראש, איימן אגברייה, לבנה מושון, מוחמד אגואני, בועז יזרעאלי, אבנר שץ, איאת אבו שמיס, אסמה ג'וף, יעל ישראל, קייס נאשף, יצחק גורן, יחזקאל רחמים, אושרת קוטלר, זהייה קונדוס, פואז מהנא חוסיין, ברוך שמעוני, נגה טרבס, מוחמד ג'באלי וירון אביטוב.
אותם סופרים היו נכנסים כמובן גם לאנתולוגיה בעברית.

נשמע מבטיח, נכון?

אז זהו ש… לא בדיוק.

ירון ואני התחלנו במסכת כיתות רגליים נואשת וקבלת תשובות מנומסות אך שליליות לחלוטין ממבחר גופים/אנשים/מרכזים, ולא היה מנוס מפני החלטה לגנוז את ההוצאה לאור של הפרויקט, שבשל מצב ענף הספרים היום, והתמלוגים האפסיים שמגיעים למו"ל בנוסף לתמלוגי אקו"ם עבור הסופרים והמשוררים, היינו חייבים לבקש עבורו תמיכה נוספת שבוששה להגיע.

ככל שחלף הזמן, המכתבים יצאו, המיילים נשלחו, הטלפונים צלצלו, והתשובות השליליות והמנומסות להפליא, הגיעו. התחושות שלי נעו בין כעס עצום, זעם, הלם, בושה, דכדוך. מרכז פרס לשלום, גוף שקם למען השלום, לפני ששמעון פרס נבחר לנשיא מדינת ישראל, דחה את בקשותיי מכל וכל. התשובה שקיבלתי מד"ר עליזה סביר, הייתה כדלקמן, ואני מצטטת:

סליחה על העיכוב במתן תשובתי – רציתי להיוועץ עם חברי להחלטה במרכז פרס לשלום בטרם אשיב.
לצערי, אין אנו ערוכים למתן סיוע להוצאות לאור של ספרים ואין אנו נוהגים לתת חסות לספרים. לגבי אירוע השקה, ניתן לשקול זאת, ולצורך זה אני מפנה אותך לגב' איילת מייזנר, מנהלת האירועים אצלנו, אותה אני מכתבת למייל הזה.

יפה מאוד. (כסף לא ניתֵּן. אבל כשתסיימו, אתם מוזמנים להשיק את הספר אצלנו.)

כשקראתי את המייל הזה, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
בפנייה לנשיא המדינה, קיבלתי תגובה שקרן עמוס התומכת בסופרים ובספרים, אינה פעילה ואין בה תקציב ולכן לא נוכל לקבל כל תמיכה כספית, אבל אם נוציא את הספר, בית הנשיא ישמח לארח אותנו בחשיפה טלוויזיונית שתזכה לשידור מבית הנשיא בערב ספרותי מיוחד.
שלא יהיה ספק, אני מעריכה את מר פרס ואת פועלו, עד מאוד. אבל העלבון שחשתי מול גלגלי הביורוקרטיה החורקים, היה לי קשה עד בלתי נסבל.

מרכז רבין נפנף אותי ממזכירה למזכירה וכשהגעתי לאדם הנכון, נדחיתי שוב בכך שהמרכז חי על תרומות ואין לו כסף לתת גם למען מטרה נעלה כמו זו. לשם מה בעצם הוקם אם לא למען השלום?

גופים נוספים שהייתה אליהם פנייה היו רבים ומגוונים, החל בקרן רבינוביץ' ומפעל הפיס שהשנה תומך רק בשירה ולא בפרוזה ושירה גם יחד, עבור דרך, פנייה לבית הגפן בחיפה, ועוד גופים וקרנות שהיריעה תקצר מהכיל. הפניות שלי הגיעו עד אנשים פרטיים, תעשיינים עשירים מאוד שתורמים לקהילה דרך קבע וכשחשבתי לפרסם את הרשומה הזו, תהיתי אם להלבין את פניהם ברבים ולהטיח את העובדה שהשלום לא מספיק חשוב להם כדי להשקיע בו כסף, כמו עוד כתבה ועוד אירוע למען עמותות נזקקות שהתקשורת מסקרת בהרחבה והמתן בסתר עבורם, הופך להיות מתן לאור הזרקורים, ועוד אירועים מיוחצנים כאלה ואחרים. ושוב, שלא יצטייר חלילה שאני מזלזלת בתמיכה ובתרומה למען פרויקטים קהילתיים חשובים אחרים, אבל פה מדובר בתרומה של כמה אלפי דולרים ולא יותר (שהלוא שאר ההשקעה תגיע מההוצאה לאור עצמה) ועבור מטרה שאנחנו נהרגים עבורה, תרתי משמע, יום-יום ושעה-שעה במדינה הזו. האם אפשר לזלזל במטרת מסר השלום, קידום הידברות, דו-קיום ספרותי/אמנותי/תרבותי?

חבל שאנשים העומדים בראש מבנים גדולים ומפוארים, מרכזים ענקיים, פעילויות מיוחצנות, כל אלה, כשנדרשים להושיט יד, לעשות בפועל, באפס תקציב כמעט מבחינתם, למען מטרה שלשמה הוקמו, מקפלים זנב, ובמתק שפתיים לא נותנים לך ליהנות (ולא חלילה ברמה האישית, שהרי הכסף הזה לא נכנס לכיסי כלל) אפילו לשבריר של רגע, מגשם הנדבות שלהם.

לא נותר לי אלא להרכין ראש ולהתבייש. לא עבורי, אלא עבור התרבות הנרמסת, עבור דו-קיום ספרותי שמבקש לצאת בשפה העברית אל האור – ונחסם בעבור חופן דולרים, מה שיוביל את דרכם של מסרי השלום, להמשיך לרעות בשדות זרים במקום במדינתנו-אנו.

אור נדלק במרפסת

רן יגיל היקר, עורך לשוני של מוסף תרבות מעריב, בעל בלוג ב NRG, סופר, משורר, מבעלי כתב-העת לספרות ושירה, "עמדה", איש ספר וספרות, מארח פרק מתוך הרומן החדש שלי שעתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים.
מתוך, "אור נדלק במרפסת", מתאבן קטן.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=1873