Tag Archives: הוצאה לאור

שמחה להודיע על פתיחת שלוש קבוצות של סדנת משוב לכתיבה יוצרת

חברים יקרים, כותבים, סופרים, ולכל המתעניינים,

נפתחות שלוש קבוצות של סדנת משוב לכתיבה יוצרת עם הכוונות לעריכה ולהוצאה לאור באפשרויות שונות. הסדנאות בהנחייתי, תיערכנה בגבעתיים. שתיים מהן בערב ואחת מהן, סדנת בוקר.

הסדנאות תתקיימנה במתכונת של 12 מפגשים אחת לשבועיים, דהיינו, לאורך חצי שנה. כל מפגש יימשך שעתיים, כולל הפסקת שתייה וכיבוד. כל קבוצה תמנה לא יותר מ-10 משתתפים בלבד וכל משתתף יביא עימו סיפור קצר או חלק מרומן שהתחיל לכתוב, ויקבל משוב מהמשתתפים, ממני ומהעורכת הבכירה, הלנה טלמור, שתלווה את הסדנה.

באחד המפגשים יתארח סופר מוכר ו/או מבקר ספרות שידבר מניסיונו, ייתן  טיפים לכתיבה, לעריכה ולהגשת כתב יד להוצאה. מפגש אחד גם ייוחד להרצאה של הלנה טלמור על סגנונות עריכה ועבודה מול עורך, על דרכים להשבחת כתב יד ועל הטיפים החשובים שהם בבחינת עשרת הדיברות לכתיבת סיפור קצר או שלד לרומן.

פרטים נוספים אפשר לקבל בכתובת המייל שלי yael@rimonim-publishing.com וכן גם בתיבת המייל שלי בפייסבוק. הסדנאות מיועדות להתחיל במחצית נובמבר או ב 1.12, בהתאם לכמות ולמהירות הנרשמים. הנאה מובטחת וגם סיידר חם עם מקל קינמון בימי החורף. יהיה מרתק.

מתרגשת כבר להתחיל,

יעל שכנאי

מודעות פרסומת

להיות מו"ל בישראל בסוף חודש יולי 2012

קשה היום להיות מו"ל בישראל.

מכל צד שיישפט, הוא תמיד ייצא לא בסדר. הוא שבור כי הרשתות גובות ממנו עמלות עצומות, הוא לא יכול שלא להצטרף למחול השדים של המבצעים אחרת הכותרים של הוצאתו ייעלמו כאבק ברוח והסופרים שלו יתלוננו שלא רואים אותם.

אם הוא גובה תשלום על לקטורה. כועסים עליו.

אם הוא גובה תשלום או מחצית התשלום על הפקת הספר, יורקים עליו וטוענים
שהוא ליגה ז', או "הוצאה פרטית". (עוד מונח לא ברור. מה זו הוצאה פרטית? מודן היא הוצאה פרטית כי היא בבעלות משפחת מודן, אז למה קוראים "הוצאה פרטית" למו"ל שגובה תשלום לפרנסתו? במה הוא פרטי יותר ממודן או מכנרת זב"מ דביר? איך בדיוק קוראים להוצאות שאינן פרטיות? הוצאות ממשלתיות? מי בכלל טבע את המונח המוזר הזה "הוצאה פרטית"?)

אם אתה לא אחד מחמשת הגדולים, למעשה אתה נחשב לעושק-אדם, לרומס-תרבות למזלזל-במילה-הכתובה, למנסה להתעשר על גבו של האמן המיוסר והכותב.

מו"לות בישראל מתקשה היום לממן את ספריה.

מו"לות שמאמינה באידיאולוגיה של הוצאת הספרות אל האור, הרחבת אופקי החברה הקוראת, תרומה לתרבות, לא יכולה להתקיים היום בישראל כשתמלוגי ההוצאה לאור לפעמים נמוכים מעלות פר עותק שלקח לייצר ספר אחד בלבד.

לא ייפלא, איפוא, שמו"לים גובים תשלום עבור עבודתם. אף אחד לא יכול לעבוד בחינם.

אף אחד לא יכול לכלות ימים שלמים בקריאת כתבי יד וכתיבת דו"ח לקטורה, בלי שמישהו ישלם לו על כך.

אף אחד לא יכול לערוך בחינם, לעצב בחינם או להדפיס בחינם.

המחאה החברתית לא יכולה לשכוח את פרנסתם של אנשי התרבות עצמם. של הכותבים, של המוציאים לאור, של המעצבים, העורכים, המתרגמים. יש שורה ארוכה של שרשרת מזון שעובדת ללא לאות, כדי שספר טוב יגיח אל העולם, ישמיע את קולו של הסופר ויהווה תרומה תרבותית.

יהיו מי שיגידו שיש הוצאות ספרים שמוכנות לחתום על כל ספר וכל כתב יד גם כשהוא עילג וחסר כל תקווה למכירה. אני לא מדברת על אלה. אני לא מדברת על מי שמשתמש בכלי הזה שנקרא מו"לות וקורא לעצמו מו"ל כשאין לו שום גישה ספרותית, כשהוא בעצם "איש הפקה" או "איש דפוס" שהחליט להיות מו"ל, שלא מעסיק לקטורים, שלא יודע להעריך לבד כתבי יד כי הוא בא מהצד של המסחר והעסקים ולא מצד הספרות. אנשים אלה מתייחסים ל"מו"לות" שלהם כעסק לכל דבר כמו מכירת מוצרי חשמל או מכירת לפטופים, או כל מוצר אחר. הם מוכנים לקחת כל כתב יד שמגיע אליהם, ליפות אותו באיורים, בעימוד גרפי, בהדפסה ולהוציא אותו לאור. מי שלא לוקח לתשומת ליבו את חשיבות ההפצה בחנויות, את עיצוב הספר, את הגהתו, את יחסי הציבור החשובים עד למאוד, לספר, ועושה כל שביכולתו כדי שהספר ימכור וימכור וימכור וייראה לעין כל, אינו עושה עבודתו נאמנה. ואינו נקרא מו"ל, בעיניי.

ועדיין, למרות הרצון לשווק, ליחצן ולהביא את הספר לכמה שיותר ספרים, הציבור לא יודע עד כמה קשה החשיפה בחנויות. עד כמה יש ספרים שנעלמים בגלל השטח של החנויות, בגלל העומס של ספרי המבצעים מול המקום שיש לחנות להקצות עבורם. הספרים, שגם כשהם במבצעים, ניצבים בשכיבה, בעמידה, במהופך, בערימה שלא מאפשרת לראות את שמם.

ויחסי ציבור? אסור לשכוח את מוגבלות המדיה בתחומי הספרות. את העובדה שאם אין לך סיפור עסיסי להציג למדיה, עבר אפל, יחסי הורים וילדים בלתי ניתנים לגישור, גירושים, נישואים, חזרה בתשובה/בשאלה, ילדים מחוץ לנישואים, מחלות, סרטנים וכל מה שרק אפשר, אם אין לך אותם, אתה בתחתית סולם ההתעניינות היחצנית במדיה. בטח אם אתה סופר ביכורים.

וכמה עמודים יש בעיתונות שמוקצים לספרות? הידעתם? אפשר לספור אותם על אצבעות שתי הידיים.

וכמה תוכניות תרבות יש בטלוויזיה? אולי אחת. אולי שתיים. וגם הן, מראיינות בדרך כלל סופרים ידועי שם, ידוענים בפני עצמם, וכדומה.

אל תשפטו מו"לים בתקופה הקשה הזו.
כולם נאחזים בקרנות המזבח.
מנסים ליזום, ליצור, לשווק ככל שניתן עם תנאי השוק הקשים שיש היום.
ולעניין חוק הספרים – כולם מחכים שחוק הספרים יעבור אבל אף אחד לא יודע מה יהיה ביום שאחרי. החוכמה היא לא לשבת ולהגיד, הלוואי שיעבור החוק הזה כבר. כי בחוק יש המון סעיפים ותתי-סעיפים שיכולים להשאיר את המצב כפי שהוא היום.
אם החוק יהרוג את סופרי הביכורים, אין בו כל טעם. אם הוא יעזור להם לפרוץ ולתת את הקול התרבותי של הדור הבא – אהיה אסירת תודה למי שתרם להעברתו בכנסת ולאכיפתו – לנצח.

הלוואי שנדע ימי תרבות טובים יותר ושלווים יותר.