רשומה ראשונה לאחר המעבר – על הסופרת גיל הראבן ועל סלון ספרותי

538648-18

השנה האחרונה הייתה שנה פורייה להוצאת רימונים. עבדתי שעות וימים ועכשיו, למעלה משש שנים אחרי שההוצאה נפתחה, אפשר לומר בוודאות שהפירות מבשילים ונאספים. הוצאת כתר לקחה אותנו תחת חסותה ומפיצה את ספרי ההוצאה באופן כזה שמעיד על כך שהיא דואגת לרימונים בדיוק כמו לספרי כתר.

ולכן, רק בחודש האחרון התפניתי לבלוע ספרים על גבי ספרים. כמו ניצול מורעב, התנפלתי על המזון הזה, שמשקיט את הלב והנשמה אחרי תקופת בצורת ארוכה.

לפני שנה וחצי, ייסדתי סלון ספרותי בסלון הפרטי שלי, בביתי. מדי חודש-חודשיים, אירחתי סופר עם ספרו האחרון וחוג אוהבי-ספר וספרות התכנס כדי לנהל רב-שיח ולשאול שאלות ובעיקר, להתבשם ולשמוע על דרכו של הסופר בספרו האחרון ובעשייתו הספרותית בכלל. התארחו אצלי גדי טאוב ודרור ברשטיין, רונית מטלון, עמיחי שלו, ועוד רבים וטובים.

אתמול בערב אירחתי את גיל הראבן עם ספרה האחרון שגם כיכב כמה שבועות ברשימת רבי-המכר, "לב מתעורר". צוות YNET הגיע לצלם את הערב לצורך כתבה מצולמת שתעלה ברשת בעוד כשבועיים והערב היה מרגש ביותר. ספרה האחרון של הראבן הוא ספר ששולח יד למעיים ותולש אותם, כהגדרתה של אחת המשתתפות בערב אתמול. יכולותיה של הראבן לייצר עלילה ששולחת זרועות לכמה נושאים חשובים שמהפכים את הבטן ולא נותנים לקורא מנוחה עד שהוא מסיים לקרוא והרבה אחרי כן. אישית, קראתי את הספר לפני כשבועיים ובלעתי אותו בשלושה לילות וארבעה ימים. לא יכולתי לאכול ולא לישון בימים האלה והתהלכתי איתו בראשי כל הזמן. עלילת הספר מתארת את אורי מאור, הידוע בכינויו אורים, שכשמו כן הוא, שמש גדולה שמאירה את חייו וחיי אחיו ואחותו. אורי ושני אחיו הצעירים ממנו, התייתמו בגיל 22 של אורים, 16 של אפרת שהיא קול המספרת, ויותם הבן השלישי בן ה-14. בלילה אחד, כשהיה יותר אמור לחזור מארצות הברית לאחר נסיעה בשליחות של חילופי תלמידים, בדרכם לשדה התעופה לקחתו, נהרגו ההורים בתאונת דרכים והותירו את שלושת הילדים לדאוג לעצמם.

אורים הופך להיות ההורה המכיל, הדואג, המפרנס, הכותל, התומך, הכול-יכול והבית מתנהל כיחידה משפחתית תומכת ונתמכת. לימים, אורי, הצבר המיתולוגי בעל השם המיתי, נושא את יעל לאישה, נולדים להם שני ילדים, אלה, המורדת, הבועטת והבעייתית, וגיא, בעל תפקיד הילד הטוב. לאחר סדרה של התקפי לב קטלניים, אורי מועמד להשתלת לב וכדי לזרז תהליכים הוא נוסע לסין וחוזר עם לב חדש. אני לא אספר את ההמשך כדי לא להרוס את חוויית הקריאה, ובעיקר כיוון שאם ממש רוצים, אפשר למצוא מספיק תקצירים ברשת לספר הזה, אבל המיוחד בו הוא המסר שלו. מסר השינוי התהליכי שכולנו עוברים בחיים. השאלה שאנו מתמודדים איתה, האם אנחנו תמיד נישאר לאהוב את יקירנו למרות שהשתנו ב 180 מעלות והיום איננו מכירים אותם יותר, כמי שהוטבעו בנפשנו בעבר, מאז ומתמיד? ומה עושה לנו, השינוי שהאדם היקר לנו מכול, עובר? האם משנה אותנו? האם מותיר אותנו כועסים או מכילים? האם השינוי שלו, הופך אותו למאושר יותר? או שהאושר הוא בכלל במקום אחר ולא השינוי הוא זה שעושה אותו.

המיוחד בספרות שהראבן מביאה אל הקורא, הוא המארג של העלילות שלה. אין דמות, אין מקרה, אין שם ואין אירוע מכונן או זניח ופעוט לאורך הספר, שלא מסתנכרן היטב עם העלילה במוקדם או במאוחר. הקורא שוקע רובו ככולו בסיפור אבל הדמויות שבו קמות לתחייה לנגד עיניו ומטביעות בו את חותמן. לקראת סוף הספר, פתאום כל הרמזים מטרימים ותורמים. פתאום סך חלקי התצרף מהווים תמונה שלמה, בהירה, מטרידה במובן החשיבתי העמוק של המילה והספר הזה, מהלך במוחו של הקורא ימים רבים. הערב של אתמול היה ערב מרגש. אין דבר שגורם עונג לסופר יותר מאשר לפגוש חוג של קוראים שהתפעמו מהספר שכתב, שדיווחו על כך שלא יכלו לנשום או להפסיק לבכות לאורך כל ארבע-מאות ומשהו דפי הספר. מילה אחת על עטיפתו המיוחדת. חד-קרן, unicorn יצור מיתולוגי, שהוא לא רע אבסולוטית ולא טוב באופן אבסולוטי. יצור אגדי,  מסתורי ורב-קסם, בדיוק כמו אורים שלנו, שבתמונה שעל העטיפה, מגודר בגדר, מחפש את החופש.

ThumbnailImage

כשהכבל של המצלמה שלי יחליט להישמע להוראותיי, אעלה תמונות מהסלון הפרטי, אמש.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On יולי 9, 2010 at 12:31 pm

    ברכותי

    • yaelshach  On יולי 9, 2010 at 12:33 pm

      הרבה בזכותך. 🙂 תודה על העזרה והתמיכה בצעד הראשון כאן.

  • hamitologit  On יולי 9, 2010 at 12:34 pm

    יעלי, אהובה,
    מעשה ידייך, פרי יצירתך, משקף ומראה – את יכולותייך הרגישות והאמיצות, את כשרונך וסגולתך, את אהבתך למילה הכתובה, לספרות, לספרים ולסופרים.
    המבע המרשים של דמעות זרעייך – הוצאה לאור 'רימונים', היא הוצאה לאור אשר מסמנת על מפת הדרכים הספרותיות בארץ, שירטוט דק ויפה של איכות.
    הסלון הספרותי שלך מרתק. אין תמה כי הוחלט ב-וואי-נט להגיע ולצלמו.
    הנגיעה האישית שלך, היא מתנה וחג.
    אני כל כך מודה לך, עלייך.

    • yaelshach  On יולי 9, 2010 at 12:37 pm

      מיתולוגית יקרה,
      תודה על המילים החמות והמרגשות שלך. קטונתי, באמת. אני במבוכה 🙂

      תודה, יקרה.

  • דנה  On יולי 9, 2010 at 2:48 pm

    יעל יקרה עד למאוד,
    שש שנים ???? כל כך הרבה בכל כך מעט זמן?
    חשבתי הרבה יותר.
    כבוד על היצירה, במו ידייך ולתפארת.

    הייתי בחלק מהמפגשים, והיה מרתק
    מאחר ולא קראתי את הספר ופחדתי מספויילרים
    אקרא את רשמייך לאחר מכן.
    בכל אופן, מן השורות הראשונות הרגשתי את חווית הקריאה
    הצמודה והמרוגשת וזה תמיד עושה חשק..

    • yaelshach  On יולי 9, 2010 at 3:05 pm

      דנה, את רואה מה זה? לי זה נראה כאילו פתחתי את ההוצאה לפני מאה שנה :)תודה תודה על הברכות. האמת? נפלה בחלקי זכות לעסוק ולהתפרנס ממשהו שאני כל כך אוהבת. כמו האנשים האלה שהתחביב שלהם נעשה למקצוע ואז באמת יש הנאה גדולה בחיים.

      לא הכנסתי ספוילרים בכוונה. הפסקתי לפני ההמשך, כך שתהיי סמוכה ובטוחה שגם אם תקראי הכול זה לא יקלקל לך את חוויית הקריאה. מבטיחה.

      תודה על המילים המקסימות והעידוד.

  • טלי  On יולי 9, 2010 at 2:53 pm

    ספר מרגש ונפלא!

    עוד אפרסם את הביקורת שכתבתי והקלטתי עליו, אני מסכימה עם כל מילה ורעיון הסלון הספרותי הוא רעיון מבורך וטוב- שרק תמשיכי!

    ולחיי הפוסטים שבדרך (-:

    • yaelshach  On יולי 9, 2010 at 3:07 pm

      היי טלי,
      מחכה לקרוא את שכתבת והקלטת. הלוואי שתוכלי לבוא גם את לסלון בפעם הבאה. אתמול באו שלוש נשים מחיפה, ולא התחרטו על אף רגע.

      תודה, יקירה.

  • דינה  On יולי 9, 2010 at 4:15 pm

    יעל,
    בתור אחת משלוש החיפאיות אני רוצה להודות לך בשם כולנו על ערב מרגש ומרתק. תמיד אנחנו הקוראים סקרנים להכיר את הסופר וחוששים שדמותו תהיה מאכזבת בהשוואה לספרו. לא כך היה הפעם. גיל הראבן התגלתה כאישיות מרשימה ורבת קסם. היא ענתה על השאלות בכנות ובפתיחות והאירה את עיני להיבטים רבים בספר. גם שאלות המשתתפים והערותיהם תרמו הרבה, והכל ביחד – ממש חוויה. האירוח שלך יצר גם הוא אוירה נעימה ותרבותית. תודה רבה!

    • yaelshach  On יולי 10, 2010 at 7:41 pm

      דינה יקרה, תודה. ממש שמחתי שבאתן. זה לא מובן מאליו, אחרי הכול. המרחק והנסיעה בערב. גיל בהחלט אישיות אמיתית משכמה ומעלה. תענוג ללמוד מסופרת כזו. מסרי את תודתי לבנות הלוויה שלך לערב הזה.

  • עידית פארן  On יולי 10, 2010 at 5:42 am

    קניתי אותו כמתנת יום הולדת ואני מחכה שמקבל המתנה יסיים כדי שאוכל לקרוא גם בעצמי, והמילים שהעלית פה מחישים את הפעולות הנדרשות מן הסתם.

  • עידית פארן  On יולי 10, 2010 at 5:45 am

    המילים שכתבת מחישות (לא מחישים כמו שכתבתי בתגובה הקודמת…)

    • yaelshach  On יולי 10, 2010 at 7:43 pm

      זה בסדר. מהירות הקלדה… 🙂 בטוחה שתהני מאוד מהקריאה. אם כי, הנאה זו הגדרה מוזרה לספר הזה. הוא עצובבבב מאוד אבל הוא מסב הנאה מבחינת חווית הקריאה שבו. צמרמורת, ממש.

  • גל קוסטוריצה  On יולי 11, 2010 at 6:04 am

    כיף לקרוא. כיף לראות את ההתלהבות שלך גם אחרי שש שנים לא קלות. התמדה ועקיבות חשובים מאוד בתחום שלנו… אני מאחלת לך שנים פוריות של ספרים מרגשים, סופרים מוכשרים ועבודה עם עורכים ומתרגמים מהשורה הראשונה.

    שמחה בשבילך,
    גל

    • yaelshach  On יולי 12, 2010 at 6:53 am

      היי גל,
      תודה על האיחולים ועל הברכות.

      שמחה בך מאוד,

      יעל

  • איתן זקצר.  On יולי 11, 2010 at 7:31 pm

    יעל יקרה.
    איך שלא יהיה, אגדת רימונים מקבלת את הפסקול הראוי לה.
    שומעת את הקולות?
    גם אני.
    "אט זורמת בדמי מנגינת הטוהר,
    עופה שיר אביב חופשי אל מרחב שטוף זוהר,
    עופה נא אל הגינה בה פריחה התחילה,
    אם תפגוש בשושנה תן את ברכתי להההה"
    *

    • yaelshach  On יולי 12, 2010 at 6:55 am

      איתן זקצר, היחיד והמיוחד,

      המילים שלך תמיד – נדירות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: