חזירוּת אמיתית

הבלוג חורג מתפקידו הספרותי כדי לעסוק לרגע אחד בצו השעה ולעמוד דקה דומייה עם החרדות של כותבת שורות אלה.

כמה לא מלכותי זה למות משפעת חזירים. כמה הומלסי זה נשמע. מוות משפעת חזירים מזניק לי את המוח ישר לאסוציאציה של חיים על קרעי ארגז קרטון ספוג שתן, בירכתי מעבר תת-קרקעי ליד התחנה המרכזית הישנה, עם פצעים פתוחים וריר זב בתוספת שיעולי שחפת מפלחֵי-ריאות.

 

שום דבר הירואי לא נשמע במוות משפעת חזירים. אפילו למות משפעת יעלים נשמע משודרג יותר. אני הייתי בוחרת בשם שפעת גרייס קלי. כמה גלאמור יש בשפעת כזו, הא? שָפָּעַת בלונדינית עם פקעת בננה צנופה על העורף ועיניים ארקטיות כחולות. שרשרת פנינים על הצוואר וכתר קטן עם יהלומים מנצנצים בין קווצות הבלונד הטבעי. אח, "שָפָּעַת גרייס קֵלי", אם כך היו קוראים לה, אולי הייתי פוחדת פחות. הייתי מתה מות גיבורים, עם ארון פתוח וגופה מאופרת למשעי.

 

בשבוע האחרון, מפלצת הפחד משלחת אליי זרועות לחות ולופתות. זה בדרך כלל קורה סביב חצות הלילה אחרי ש"השכבתי" את הבית לישון וסיפקתי את כל יושביו, איש-איש וסיפוקו.

 

אם הייתי קיבוצניקית, הייתי אומרת שזה הרגע שבו רק צרצרים וציקדות נשמעות וגם רחש ממטרות בשעות שמותר להשקות בלי לסכן את שלולית הכינרת שלנו, אבל בעוונותיי הרבים, או יותר נכון בחטאיי הנעימים והמענגים, אני חיה בעיר שינה צמודה לתל אביב ולכן, עדיין, גם אחרי חצות, נשמעת מדי פעם נהמת מנוע ובני נוער בני 17, עמוסי הורמונים, יוצאים לבלות את הלילה עד הבוקר. בחדר השינה שלי, המזגן החדש מאוושש בלחש, לא מפריע לחרדות שלי לחבוק לי את הגרון, ללפות את הריאות, לשלח עדת נמלים לזרום בעורקיי, משתקות לי אט אט את יד שמאל, ואז גם את המחצית השמאלית של הפנים שכל חיי עמלתי על יופיין… 

בימים כתיקונם, אני מאכילה את חרדת ההיפוכונדריה שלי בלחם התקף לב, במעדן שטף דם במוח, בקומפוט שבץ מתקרב, בפשטידת מפרצת, ועוד שאר מרעין בישין שרק היפוכונדר מקצועי כמוני כבר חרש את גוגל ועוד מנועי חיפוש בארץ ובעולם כדי להכיר את הסימפטומים, את דרכי ההתמודדות, את התרופות, את התוצאות ובעיקר, את סידורי ההלוויה הנוחים ביותר כדי שהמשפחה לא תטרח יותר מדי.

 

אבל בשבוע האחרון התקף לב הוא דווקא דבר מבורך בעיניי. גם שבץ מוחי זה משהו שאני מאמינה שאוכל להתמודד איתו. הבעיה הגדולה שלי היא השפעת החזרזירית הזו ששום דבר עוד לא הכין אותי אליה. בינתיים אני מעבירה ערוץ בכל פעם שאני רואה מסכת-פנים בטלוויזיה, מעבירה עמוד בעיתון כשאני מגלה מי מת היום מהשפעת הזו, או מתי החיסונים יהיו מוכנים, ואז אני חושבת אם מפחיד יותר לחלות או שמא מסוכן יותר לקחת את החיסון.

 

קשים חייו של ההיפוכונדר, אבל עוד יותר קשים חייו, כשסכנה אמיתית מרחפת מעל ראשו ולא כשהוא מזין את פחדיו מדברים בעלמא. החזירייה הזו שנפתחה לפני חודש וחצי בעולם והגיעה גם למדינה הלבנטינית שלנו, כאילו אין לנו צרות אחרות, מריצה אותי לפינוי מגירות, למכתבי צוואות ולהכנות להלוויה המתקרבת. לפני שבוע השתעשעתי במחשבה להעביר את המשרד הביתה לחודשיים-שלושה הקרובים,  כדי שמינימום אנשים יסתובבו לי בין הרגליים והעבודה תיעשה רק בטלפון ודרך המיילים. אחר כך החלטתי שכך אפשוט רגל מהר מדי.

 

בינתיים אני מעבירה לילות חרדה, מעלה את מינון הציפרלקס, נושמת נשימות מזגן עמוקות והפסיכיאטר גם המליץ על הליכה מדי ערב באוויר הפתוח. הבעיה היא שב 90% הלחות של מישור החוף, החזירים מתפתחים יופי במחזור הדם.

אני אלך במחצית ספטמבר – אם לא אתחַזֵר עד אז.

 

עצות הרגעה (או כדורי הרגעה) יתקבלו בברכה.

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On אוגוסט 10, 2009 at 1:56 pm

    לחכות לנובמבר
    להשתדל לא לחלות ולהידבק ואם כן אז לא נורא
    אבל בנובמבר מזג האוויר יהיה כבר יותר טוב ואז למי איכפת עם המחלה הזאת, העיקר שקצת קריר…
    ואפשר גם לנסות פילה לבן, לפחות נקמה קטנה…

  • איריס  On אוגוסט 10, 2009 at 2:34 pm

    נידמה לי שעברתי את השפעת לפני חודש בערך, וזה דומה למדי לשפעת הנוראית שהתה שנה שעברה עם שם אחר. יש מקום לדאגה בנושא של סיבוכים משניים. כלומר, לא לחסוך בתרופות…להצטייד מראש עם מלאי אנטיביוטיקה מכל הסוגים, ולהיות זהירים. הרבה שתייה, הרבה ספורט, ועירנות.

    הסכנה משפעת היא רק מסיבוכי משנה, שזה דלקת ריאות בדרך כלל, ואת זה אפשר למנוע עם עירנות לתסמינים וגישה אגרסיבית מאד לתרופות (כלומר, ללכת על דוזות). דבר שני, שפעת מאד מגיבה למערכת החיסון הכללית, ולכן ריבוי בשימחה, פעילות נעימה שעושה חשק לחיות, היא מועילה. לבדוק מזוזות כמובן, ולשים שום מתחת לכרית…

    בברכת היפוכונדרים גאים לשלטון
    א

  • עלמה  On אוגוסט 10, 2009 at 2:50 pm

    ועוד פעם לשטוף ידיים. כמו האובססיבים
    ולהתרות בכל מי שפוגשים שלא לתאם פגישה אם לא מרגישים טוב – אם יש חום בעיקר. שלא יהיו גיבורים.
    הגיבורים האלה הכי מעצבנים, שהולכים לעבודה ולמקומות בילוי אפילו שהם חולים
    הדגמה לשטיפת ידיים כאן
    http://www.who.int/gpsc/clean_hands_protection/en/

    וזה באמת הכי חשוב. הרבה יותר מנשימות של חולה לידך.

  • נוריתהה  On אוגוסט 10, 2009 at 5:45 pm

    אני צריכה להתכונן, לא?

    תודה על החיוך

    פתאום אני מרגישה נורמלית

  • עמיחי  On אוגוסט 10, 2009 at 10:03 pm

    הם תמיד לוקחים שם של חיה ומצמידים לשפעת
    אפשר בקו זה להציע חיות ידידותיות בעלות קונוטציות מרגיעות
    שפעת הפרפרים
    שפעת השרקרקים
    שפעת הפנתרים

  • חנה בית הלחמי  On אוגוסט 11, 2009 at 8:45 pm

    תודה 🙂
    משהו אנושי סו"ס, בתוך שטף הפובלציסטיקה והדמגוגיה הפוליטית שרצה כאן בימים אלו 🙂

  • יעל שכנאי  On אוגוסט 11, 2009 at 10:14 pm

    אהבתי את הנקמה :)))

  • יעל שכנאי  On אוגוסט 11, 2009 at 10:15 pm

    אין ספק שהיפוכונדרים גאים – לשלטון 🙂

    תודה איריס.
    שזה רק יעבור כבר. אני אמות רק מלקרוא על זה.

  • יעל שכנאי  On אוגוסט 11, 2009 at 10:17 pm

    אם אני אשטוף ידיים לפי הוראות ההפעלה שצירפת, אני אהיה לא רק היפוכונדרית, אלא גם ocd :))

    תודה, יקירתי. מעריכה את העצות, באמת.

  • יעל שכנאי  On אוגוסט 11, 2009 at 10:18 pm

    היה לך ספק שאת נורמלית?

    וגרברות.
    מאוד אוהבת גרברות בכל הצבעים.

  • יעל שכנאי  On אוגוסט 11, 2009 at 10:18 pm

    שפעת דולפינים נשמע לי הכי מרגיע.

  • יעל שכנאי  On אוגוסט 11, 2009 at 10:19 pm

    שפעת החזירים, המרענן הרשמי של הקיץ…. :)))

    }{

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: