חסה בטעם ג'יין אייר – מעדן של ממש

פרמן מאת סם סוואג', הוצאת כנרת זמורה-ביתן,

תרגום מאנגלית: ארז אשרוב, 160 עמודים.

 

                                                        

 

הספר המתוק והחכם הזה, נקרא לאט למרות היותו קצר יחסית, 160 עמודים. יש בו משהו מתעתע. מצד אחד הוא מהיר, מצד אחר הוא אטי עבור הקורא משום שבכל עמוד יש עולם ומלואו שראוי להתעכב עליו ולהתבשם ממנו. סם סוואג' שזהו ספרו הראשון, הוא תגלית מרתקת בשמי הספרות האמריקנית. האיש סיים דוקטורט בפילוסופיה אבל עסק בחייו בדיג, בתיקון אופניים, בנגרות וכסדר-דפוס. כמו גיבורו, פרמן העכברוש החכם, גם סוואג' הוא סוג של פנומן, אקזמפלר, יחיד בסוגו, אחד שכביכול נמצא בשולי החיים, פשוט-עם, אבל בפנים – מצוי יהלום גדול.

 

אודה ולא אבוש, הרעיון שהספר מבוסס על עכברוש, מחמד ככל שיהיה, אינטליגנט ומיוחד, המחשבה על החיה המכרסמת, שוכנת הביבים, השעירה והדוחה, בעלת השיניים הצהובות, שחובבת נבלות ועיסות מדממות מסוגים שונים שלא ראויים למאכל אדם, עוררה בי גועל, אבל לאחרונה, צצו סיפורים על חיות מאוסות שהופכות חיות מחמד, ראו לדוגמה את הסרט "רטטוי", או את "הכינה נחמה" שמיצור מבחיל ודוחה, הפכה להיות כמעט חיה מבויתת תחת עטו של מאיר שליו. גם ברימונים יצא לאור ספר בשם "אמאל'ה, ג'וק!!" והג'וק הדוחה, הפך להיות חיית מחמד של רחלי שאפילו התקינה לו מדף קטן ליד מיטתה, עם מיטה ומנורת לילה וקוראת אתו לפני השינה את סיפורו של קפטן קוק.

 

נחזור לפרמן. הספר הזה מספר על פרמן העכברוש שנולד עם 10 אחיו ואחיותיו לאמו האלכוהוליסטית שנמלטה מאימת הרחוב הסואן למרתף של חנות ספרים. עד מהרה, מגלה פרמן הקטן והכחוש, שבמקום להילחם על חלב-אמו מול אחיו הדורסניים, הוא מסתפק בנייר. נייר הספרים שנמצאים סביבו בכל מקום. לא חולף זמן ופרמן מגלה שהוא מבין את הכתוב בספרים ומצליח אף להבין את השפה בה הוא קורא. הוא מתגלה כגאון ספרותי ושולט בקלאסיקות רבות. במלחמת החיים שלו, מתיידד פרמן עם מנהל החנות הבודד בעצמו, וכאן בחוכמה רבה, משקף לנו סם סוואג' את בדידותו של מנהל החנות מול בדידותו של פרמן. פרמן, למרות בחירתו לחיות במרתף החנות, ממשיך לדבוק בשאיפה שלו לחופש וחירות וזה בעצם המסר של הרומן הזה, שלמרות היותו מחויך והומוריסטי, הוא גם עצוב מאוד כי הדמויות שבו, אנשים ועכברושים, כולן מנסות למצוא את חלקת אלוהים הקטנה שלהם, את הדרור והחופש להיות מה שהן.  בספר הזה, קל מאוד לראות איך גורלו של עכברוש בבוסטון, אינו טוב מגורלו של אדם.

 

עולם הספרות העשיר של פרמן הופך את הרומן הזה לעונג של ממש. זהו עוד ספר מוחבא בתוך ספרים הרבה. מי שאוהב ספרים וספרות, ימצא אושר גדול בספר הזה.

בדומה ל"סיפור שלא נגמר" או "לב של דיו" , הספר הזה באמת משמש מראה לקריאה עצמית. רשימת היצירות שפרמן נתקל בהם וקורא אותן במהלך הספר הזה, עצומה: לוליטה, פיטר פן, מובי דיק, ליידי צ'טרלי, ג'יין אייר ועוד ועוד ועוד. עולם הדימויים שלו כל כך מותאם לספרים שהוא קורא, עד שהוא מתאר את טעם האוכל שהוא אוכל, כמו טעם של ספר. באחד העמודים הוא מספר לחסה היה טעם של ג'יין אייר. ויש עוד אינספור דוגמאות כאלה.

לא התחשק לי לאמץ עכברוש מחמד בסוף הקריאה בספר, ההאנשה של הספר מוגזמת מדי לטעמי. היה קשה לי להזדהות עם החיה המבחילה הזו שעומדת מול פתח של אולם קולנוע ומתענגת על קימוריה הנשיים של השחקנית בפוסטר או במועדון לילה, כך שלפעמים כשנזכרתי שמדובר בעכברוש, הייתי מתחלחלת. תיאור מעשה העגבים וההזדווגות עם אחותו העכברושה ואחוריה השעירים, העלה לי את ארוחת הצהריים שאכלתי לפני הקריאה בשבת האחרונה, משום שהתיאור היה חייתי אבל עדיין כאילו משויך לבן-אנוש. מצד שני, העדינות שננסכה ביצור הבודד הזה, הרגישות לחברו, מנהל החנות בעל הקרחת שבמבט מלמעלה, דימה פרמן למצוא בה אוצרות חבויים, האיורים המתוקים שמלווים את הספר, כל אלה בתוספת למסר החזק שהספר הזה מעביר, התרגום מצוין, השיקוף למציאות ההומאנית, כל אלה הופכים את הספר ראוי ושווה קריאה עד מאוד.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ארז  On מרץ 10, 2009 at 7:37 pm

    שמאלפים עכברושים לגלות מוקשים, ובקרוב ישתמשו בהם לאיתור בני אדם בהריסות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: