אני אמות בפריז. זה יהיה ביום גשום.

"בכלא, הייתי מניחה ספרים ליד הכרית שלי הם היו מעין מגן שהפריד ביני לבין העולם.

עולם בלעדיי." 

 

כך נפתח סרטו של הבמאי הצרפתי פיליפ קלודל, "לאהוב אותך מאז". בדיוק במילים האלה. 

עולם בלעדיי. 

כוחה של היצירה הוא הכוח המניע את חייו של האדם היוצר. אינני בטוחה שלכך התכוונה הגיבורה. ייתכן שהיא באמת חיפשה חפץ כלשהו, שאפשר יהיה להגביה, וליצור מחיצה דמיונית כדוגמת קיר, בינה לבין העולם שמתקיים בחוץ בלעדיה, או כמחיצה בינה לבין השותפה שלה לתא.

עדיין לא ראיתי את הסרט, ראיתי רק את הפרומו באתר seret. מבחינתי, לא יכול להיות קיר מפעים יותר, להפריד ביני לבין העולם שמתקיים בלעדיי ולוּ לרגע אחד. עם קיר כזה, לעולם לא אהיה לבד. 

 

אני אמות בפריז. זה יהיה ביום גשום. ביום חמישי. כך היא אמרה לי, כשפגשתי אותה במזג אוויר סגרירי, במושבה הגרמנית בירושלים, בבית קפה קטן שהמלצר בו נראה צרפתי לגמרי, עם שפם קטן וקרחת, סינר לבן מקומח וריח עז של דברי מאפה נישא באוויר, משכר, מרחיב נחיריים.  

מבעד לחלון מיהרו אנשים כפופים מקור, למחוז חפצם, מטריות התעקמו ברוח ואני חייכתי למראה האנשים שנאבקו בהן מאבק-שווא שנועד מראש לכישלון. בתים קטנים קישטו את הרחוב והעצים לבשו ירוק-עז. היא חיבקה את ספל הקפה שלה ופתאום, בלי שום אזהרה מוקדמת, היא אמרה לי את זה:

אני אמות בפריז, ביום גשום. זה יהיה ביום חמישי. אני אקום בבוקר ואשתה את הקפה שלי במרפסת הקטנה והלא-מקורה. בחוץ הגשם יטפטף לתוך הכוס ואני אטעם וארגיש רגבי אדמה בפי. השיער שלי ילך ויירטב ויצייר פסים ושבילים בשחור ובכסף, על לחיי, ולפעמים הוא ידבק לעפעפיי והרחוב יתעוות אל מול עיניי.

למטה, יילך זוג אוהבים חבוק, האישה תחבוש לראשה כובע ברט אדום.

הם יילכו בגשם אבל הגשם לא ירטיב אותם.

אותם – הוא ילטף.

אותי – הוא ידקור במדקרות סכין קטנטנות, בנעצים בלתי-נראים. 

לאט-לאט הגשם ירטיב גם את חולצתי הדקה וכיוון שהתיישבתי בחוץ, במרפסת, מייד לאחר שקמתי משינה, אהיה נטולת חזייה ופטמותיי ייצמדו אל הבד הדק וידקרו אותו מבפנים בעיגולים כהים כמו אישוני צוענייה. 

 

למרות הפטמות, המוות שלי לא יהיה סקסי כלל ועיקר. הוא יהיה תפל וגם טפל וחסר אישיות, בדיוק כמו אישה במרפסת עם כוס קפה וגשם, ועם שבילי שיער מצויר על לחייה ופטמות שמפלחות את בד החולצה. איש לא יבחין שאניצי שיער לא מגולח גדלים על שוקי הרגליים שלי מתחת למכנסיי השחורים, כי איש לא יפשיט אותי כדי ללטף את כפות רגליי עד מעלה ירכיי, לנוח בצל הנקיק האפלולי שלי. הקפה יעלה על גדותיו במי-גשם ואני אקפא לאט-לאט, מול הזוג שברחוב, שהגשם רק מיטיב עמו ורסיסים קטנים של טיפות נתלים בעיני האישה עם הברט האדום והמעיל הכחול והסיגריה הדקה שמהודקת בפומית בין האצבע המורה ואמת יד ימינה, שגם ממרפסת הקומה השלישית, אפשר לראות את ציפורניה העשויות ואת הכוכבים שבעיניה.  

 

ריח רגבים יעלה שוב מכוס הקפה שלי ואני אגמע ממנה בשקיקה ונשמתי תדעך והגשם ירמוס את הכול וכל ישותי תצנח מן הקומה השלישית לדשא הירוק שבגינת הבניין, נזהרת שלא לדרוך על הפרחים ולא ללכלך את שביל הגישה אל הבית ובעיקר, נזהרת לצנוח, או לעוף (תלוי איך מסתכלים על זה), אחרי שהזוג עם רסיסי הגשם בעיניים והברט האדום ייעלם במורד הרחוב ולא יראה איך פטמותיי דוקרות את האדמה הלחה כשהדם צובע הכול. 

 

לו הייתי בכלא, הייתי מניחה ספרים ליד הכרית שלי. הם היו מעין מגן שהיה מפריד ביני לבין העולם. 

עולם בלעדיי.  

 

(כתיבה חופשית אסוציאטיבית בעקבות השורות שבתחילת הסרט הצרפתי, ללא קשר למהות הסרט עצמו)

 

                              

 

בתמונה: ציור "סירה בסיין, על יד פריז", פייר אוגוסט רנואר, 1873  

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומיש  On ינואר 19, 2009 at 7:19 pm

    יעלי,
    אני אוהבת אותך.

    כל כך נוגע בנימים הקטנים
    וכל כך רלוונטי לי.

  • יעל שכנאי  On ינואר 19, 2009 at 8:58 pm

    טוב לראות אותך כאן.
    מאחלת לך ימים עם מצברוח כמו שמש ביום אביבי.

    תודה שהגבת.

  • רוני  On ינואר 21, 2009 at 10:06 am

    כתיבה שפורטת על המיתרים הדקים ביותר של הלב. מקסים , תודה.

  • יעל שכנאי  On ינואר 22, 2009 at 8:04 pm

    תודה.
    🙂

  • תלתלית  On ינואר 23, 2009 at 7:58 am

    יפהפה, כמוך.

  • יעל שכנאי  On ינואר 23, 2009 at 11:07 am

    חמודה חנפנית קטנה. חחח
    שמחה שאת פה,
    ובאמת….
    תודה.

  • אורי  On ינואר 28, 2009 at 12:30 am

    (גם בלי קשר לחלושה שיש לי בכל דבר שנגוע בפאריז(

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: