ספרים, אמנות, יחסי ציבור

 

 
בעידן שבו מוכרים ספרים על משקל בחנויות, כשאמא מחפשת עוד ספר ב 10 ₪ כדי להשלים את חבילת ה- 10 ב-100 ₪ בסטימצקי, על ספרי הילדים, ובצומת ספרים מוכרים 4 ב-100 ₪ ספרים שהם רבי מכר ועד אתמול כל אחד מהם נמכר גם ב 82 ₪ במחיר הקטלוגי שלו, עולה השאלה עד כמה חשוב באמת התוכן, לאנשים שמגיעים לקנות ספרים בחנויות. האם הם מצרפים לשלושה ספרים ספר שהוא פחות טוב, רק כדי להשלים סידרה של 4 ב- 100?
 
עד כמה חשובים יחסי הציבור בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית, כדי לדחוף למודעות את הספר, טיבו ואיכותו. עד כמה מתעניינים הקוראים בסופר שכתב, בעלילה, בהוצאה לאור שהוציאה, והאם באמת גורלו של ספר נגזר למוות כבר מראש, אם הוא לא בתוך המבצעים האמורים למעלה שמשתנים חדשות לבקרים כשאותה הגברת מופיעה באדרת אחרת?
 
שוק המו"לות רווי לעייפה והקושי העצום לקדם ספר חדש, למחבר אלמוני אך איכותי, עצום ברמות שקשה אפילו להעלותן על הדעת. מדוע שאדם שנכנס לחנות יקנה ספר ב 78 ₪ של אחת, מרים כהן, (שם בדוי כמובן….) שאולי כתבה ספר מופלא באיכותו ונדיר ברמתו, בעוד שאת צופן דה-וינצ'י, את גרוסמן החדש, את א.ב. יהושע, ועוד כהנה וכהנה, הוא יכול לקנות ב 25 ₪ בתוך דיל "רק היום, רק היום, עגבניות בלירה"? מדוע שיטרח בכלל להכיר מחבר אלמוני ראוי ככל שיהיה, אם הוא יכול להתהדר על המדף שלו, בספר חדש-דנדש מבית היוצר של סופר מפורסם ונחשק?
 
וכאן נשאלת השאלה:
 
עד כמה נראה לכם, הקוראים, שעוזרים פימפומי יחסי הציבור בתשלום, או שלא בתשלום, לספר חדש שיוצא לאור למחבר אנונימי? האם לדעתכם, למרות התמונה העגומה שתיארתי למעלה, אדם מן השורה, שישמע כל היום ברשת ב' או ברדיו 88, ש"כל בית צריך מרפסת", או יקרא כתבות רוחב ועומק במוספי העיתונים הנחשבים, על המחבר, חייו, אהבותיו, נשיו ופילגשיו, עד כמה כל זה ישפיע על בחירתו בספר חדש ואנונימי, שנכתב על ידי מחבר בלתי-מוכר, והוא ילך לקנות אותו?
 
ריבוי האייטמים שמתגבהים על שולחן כותבי הביקורות בעיתונים, כוכבי תוכניות הבוקר או תוכניות התרבות והאירוח בערב, עצום ואדיר, כך שגם אם בוחרים להפציץ ספר ביחצ"נות ראויה, הביטחון שהוא יקבל את החשיפה הזו, גם אם הוא ראוי מאין כמותו, הוא מעורער ולא בטוח כלל. זו מדינה שבשנים האחרונות כותבים בה יותר מאשר קוראים בה.
 
ואף על פי כן, נוע תנוע…
חיי אינם חיים בלי המילה הכתובה.
והקריאה היא אהבת חיי.
 
 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מואיז  On מאי 29, 2008 at 9:00 pm

    בנושא הזה בדיוק מתנהל כאן דיון מעניין

    http://www.notes.co.il/esty/44459.asp

  • יעל שכנאי  On מאי 29, 2008 at 9:06 pm

    תכף אכנס להגיב שם.
    האתר עוד לא ממש קלט אותי מבחינה טכנית ואני מגיבה כאן כמישהו שלא רשומה באתר, כך נדמה לי. מניחה שזה ייפתר במהרה.

    שמחה לפגוש אותך כאן, מואיז ובהצלחה גדולה עם הספר החדש שלך.

  • תום  On מאי 29, 2008 at 10:46 pm

    ויש כמוני אנשים פשוטים
    שמגיעים לחנות,
    נוגעים בספר,
    מרגישים,
    קוראים את הגב,
    מדפדפים קצת בפנים
    ומחליטים- לוקחים או לא לוקחים
    ללא קשר למה שפורסם או לא
    וגם ללא קשר למחיר.

    יעל,
    מברוכ על הבית החדש.
    איתך לאורך כל הדרך.
    אוהבת.

  • יעל שכנאי  On מאי 29, 2008 at 10:54 pm

    תום,
    אנשים פשוטים כמוך, אני הכי אוהבת.חבל שהעולם התמחסר כל כך. עוד מעט הספרים יריחו כמו פיקסלים של מסך במקום כמו נייר חם שנפלט ממכונת דפוס.

    תודה שהגעת לכאן. מיוחדת שאת.

  • לוסי  On מאי 30, 2008 at 12:02 am

    יעל: בהצלחה ותתחדשי ! ולגבי הנושא : אני גם לא אוהבת את הספרים במשקל, אם כי מודה- מנצלת את ההזדמנויות הטובות.אבל לגבי פירסום ברדיו אני די סקפטית. כי ישר זה מחבר אותי לזה שהפירסום תמיד יהיה מנופח, תמיד יבליט חלקים מסויימים נבחרים שלפעמים הם היחידים הטובים בספר. אני גם מאלה שחייבת למשש את הספר,לעלעל ולקרא קצת לפני הקנייה.שמחה למבצעים בתנאי שאני בוחרת. לא למארזים.הפרסום ברגיו עובד,אך מרגיז. לא יודעת- אם הייתי מוציאה ספר,היום – אם לא הייתי משתמשת בשרותי פרסום…ספרים לכותבים אנונימיים כמלים מהר.

  • לוסי  On מאי 30, 2008 at 12:20 am

    סליחה-ברגיו=ברדיו וקמלים, כמובן,פשוט עייפתי

  • אדמית  On מאי 30, 2008 at 1:33 am

    מערכת יחסי הציבור של ספר צריכה להיות כמו היצירה הספרותית עצמה: מבנה מתוזמר ומתוזמן של אובייקטים על רצף הזמן. כמו שמתכוננים להולדתו של ילד, כך גם צריך לדברר את הספר בכל כלי התקשורת בזמן יציאתו.
    פרסום ברדיו עובד גם הוא. ספרה של רינה פרנק מטירני כל בית צריך מרפסת פומפם בלי הפסקה ברדיו והיום אין בית עם או בלי מרפסת שמחזיק בספר הזה, ומדובר בסופרת שאף אחד לא הכיר.
    טיימינג, כמו כל דבר בחיים, הוא הכרחי כאן.
    עיתונאים לא יכתבו על ספר שיצא לפני חצי שנה אלא אם כן מדובר בספר עיון של איזה פרופסור יחיד בתחומו וגם זה בספק (ספר שיכתבו לא שהוא יחיד בתחומו, כן)
    אני מכירה אישית נשים שהוציאו ספרים והיום במרחק של שנה לא יודעות איך לקדם אותם בעיתונות
    אני מכירה אנשים שמערכת יחסי הציבור של הוצאת הספרים בה הוציאו את הספר, התעכבה בפעולתה ועכשיו הם בבעיה.
    בעידן בו הטלוויזיה היא המדיום השולט, ספר זקוק לדברור.כמו כל יצירת אמנות פלסטית שצריך לדברר אותה כדי ליצור סקרנות והתרגשות.
    לעומת זאת, ישנם כמובן ספרים כמו רודף העפיפונים שהצליח לרגש מיליונים מבלי להשקיע אגורה ביחסי ציבור.
    אחרי הכול, אם אין תוכן למכור, יחסי ציבור לא יספיקו להרבה זמן, אבל זה לא עובד להפך.

  • יעל שכנאי  On מאי 30, 2008 at 7:25 am

    אדמית,
    ראשית טוב לראות אותך כאן. שמחה שנכנסת להגיב. כל מילה שכתבת – בסלע.

    תודה.

  • גלעד סרי לוי  On מאי 30, 2008 at 8:36 am

    על ספרים ויחסי ציבור כתבתי פה
    http://www.notes.co.il/gilad/42181.asp

    הציטוטים אמיתיים, והעצב גם

  • חנה בית הלחמי  On מאי 30, 2008 at 4:12 pm

    זוהי אכסניה נהדרת ואני שמחה שיותר ויותר כותבים/ות שמכירה ומעריכה מהקפה, מגיעים/ות לכאן.
    לתהייתך, בעניין יחסי הציבור, זה מורכב. אני, למשל, לא קונה או קוראת ספרים שמריצים עליהם ג'ינגלים ברדיו. זה מגעיל אותי. אני גם לא ממש קונה ספרים שהבנתי את ה-פואנטה שלהם מכתבת יחצ"נות בשבעה ימים או סופשבוע או תכנית ראיונות חושפנית, ושהכתבה מערטלת את הכותב/ת עד בּוֹש, או עד למדרגה שמממנה כבר אין לאן לרדת. למשל, אין צ'אנס שאגע – אפילו עם מקל – בספר החדש של ליהי לפיד. אני אסייג – אין לי עמדה גורפת נגד מאמרי יחצ"נות באשר הם, ואני מאוד אוהבת סקירות תמציתיות באינטרנט – גם אם כוללות פרטים מחיי המחבר/ת.
    לעומת זאת – הקניה של 4 ספרים ב- 100 ש"ח הופכת אותי לאשה מאושרת. אני "בולעת" ספרים בכמויות וזהו סעיף הוצאה מאוד משמעותי בתקציב שלי. האפשרות לרכוש יותר ספרים בפחות כסף מקלה עלי. זה לא גורם לי לרכוש ספר, שלא הייתי רוכשת לו עלה 88 ש"ח. ספר שאני רוצה, ארכוש בכל מחיר.
    ובכלל – זהו עידן מביש בעולם המולו"ת, בו מתח הרווחים הוא כזה שמקשה על שמירה על איכות. אולי זה הזמן להקים הוצאה וירטואלית רצינית ש"תחתוך" את מערכת ההפצה ותאפשר לסופר/ת, למו"ל ולעוסקים במלאה להתפרנס מאומנותם בכבוד….?

  • יעל שכנאי  On מאי 30, 2008 at 4:21 pm

    קראתי היטב את מה שכתבת בנושא שיווק של ספר. יש לי מה להגיד על זה וזה יצדיק רשומה ארוכה בפני עצמה וגם זה יגיע לכאן בסופו של דבר. התגובות היו חשובות לא פחות מהפוסט והרוע שנשב מתגובתה של כותבת בשם ענת, שאין עליה אף פרט מזהה, צימרר אותי. הטענה המגוחכת שמבקרי ספרות הם סופרים מתוסכלים ומשועממים שכל שנותר להם הוא להעביר ביקורת שלילית על אנשים אחרים שכתבו ספרים, היא טענה שפסה מזמן מהעולם.

    מצדיעה לך על זה שלא מחקת אותה. היא הגיבה שם פעמיים ובאופן שמאוד לא מכבד את האתר שהיא מתארחת בו. גם ביקורת נוקבת אפשר להשמיע בצורה שתעיד על אינטיליגנציה וקבלת האחר.

  • יעל שכנאי  On מאי 30, 2008 at 4:29 pm

    תכף "ארכוש" מנוי גם לאתר שלך כאן 🙂
    מה שכתבת בנוגע ליחסי ציבור אגרסיביים לספר, אכן מאפיין אותך ועוד אנשים כמוך. יש אנשים שירוצו לקנות בעקבות פרסומים ברדיו, כמו שכתבה מישהי כאן למעלה, היום אין בית בלי מרפסת או עם מרפסת שאין בו את הספר של רינה מטרני. שטיפת מוח תקשורתית עושה את שלה באוכלוסיות שונות, זה בטוח. את אולי לא נמנית עליהן ועוד רבים כמוך, אבל לרוב "העם" זה עושה משהו. לי יש טעם ספרותי משלי לכן יחצנ"ות זולה לא עושה לי כלום, אלא מסקרנת אותי על האדם, לאו דווקא על הספר. מה שמוביל אותי לקניית ספר הוא בדרך כלל מאמר ביקורת ענייני על תוכנו. מצד שני, כשרוצים לשווק ספר ולפמפם אותו באוזני הציבור, היום, בעידן הנוכחי, אכן, כמעט כל דבר כשר כולל סיפור אישי ומשפחתי דרמתי על השולחן של אילנה דיין ברייטינג מרקיע-שחקים.

    הרעיון שלך להקמת הוצאה וירטואלית רצינית הוא רעיון שמסתובב בעולם כבר כמה שנים. נושא הספרים האלקטרונים גם הוא משהו שצובר תאוצה אך מחקרים הראו שבארץ הוא פחות אהוב. אנשים עדיין אוהבים כאן למשש את הנייר בחנויות הספרים ולהריח את הדפים. אני משוכנעת שצפוי מהפך בעניין הזה בעתיד הלא-רחוק ונישת ה e-books תתפתח ותפתור אחת ולתמיד את גזירת הקופונים של כל העוסקים במלאכת השיווק וההפצה, עד שהגרוש וחצי מוצאים את דרכם גם לכיסם של המו"ל והסופר.

  • חנה בית הלחמי  On מאי 30, 2008 at 4:37 pm

    כשהגבתי לך, חשבתי על כך שבבית שלי אין שני דברים: מרפסת, וספר של רינה מטרני 🙂
    great minds think alike…

    מעניין לעניין:

    הוספתי אצל גלעד קישור לרשימה ישנה שלי על היפוטזת ספיר וורף, בהתייחס לטרקבק להמלצתו. הנה, גם כאן:
    http://www.hbh.co.il/article_page.asp?id=122

  • מיכל  On מאי 30, 2008 at 6:27 pm

    מה שכתבת נכון, לצערי, ומכיוון הכותב האלמוני (!), זה די מבעית. הידע הכמעט ודאי שהיצירה תכנס לתהום הנשיה משתק.

  • אסתי  On מאי 31, 2008 at 8:29 pm

    אבל בכל מקרה – ברוך בואך ושיהיה נחמד בשכונה החדשה.

    ולא צריך להסחף בעניין המאמר שלי. מבריק הוא לא. רק מתאר את המצב שכפי שאת יודעת – לא שלאגר.

  • יעל שכנאי  On יוני 2, 2008 at 8:06 am

    מיכל – כמה מסקנות.

    א. לא צריך לכתוב ספר בכל מחיר. לפעמים אנשים כותבים ספרים כל כך בינוניים ומטה ובונים מגדלים באוויר. אם היינו יכולים לצמצם את הכמויות האלה, זה כבר היה עוזר לשוק הספרים להתמקד בספרות טובה בלבד.
    ב. למצוא ערוצי שיווק נוספים. ופרס הסטארטספיסט של השנה, יינתן על ידי לזה שיצליח למצוא עוד כאלה, מעבר לחנויות הספרים ולחברות גדולות במשק שכבר מוצפות ו"מכורות מראש" לספרים של 4-5 ההוצאות הגדולות.

    בקיצור,
    לא קלה היא דרכנו.

    לאסתי,
    לא ראיתי ברכת מזל טוב אבל בטח בגלל תקלה כלשהי באתר, אולי היא לא נקלטה. תודה גדולה ובטוחה שיהיה נחמד פה. זה קצב אחר אבל נעים וטוב.

    המאמר שלך מאוד מקיף וזה מה שאני אוהבת בו. לא עושה הנחות לשום דבר ואכן מביא את הדברים בשם אומרם. האמירה שלך שם נותנת טון ואת כותבת אסרטיבי ודעתני וטוב – כרגיל. 🙂

    תודה.

  • אבי סידי(קורע ברך)  On יוני 3, 2008 at 8:09 am

    טענתי ואני עדיין טוען. ספר הוא עוד מוצר בידורי. ספר היה פעם הדרך היחידה להתבדר, והיום הוא מחוייב לתחרות גדולה מול אמצעי בידור אחרים. היום יותר מתמיד חייב הספר למערכת יחסי ציבור גדולה ומסיבית.קצת קשרים עם כמה פלצני אוניברסיטה ועם כמה עיתונאים,(כתוב כמה מילים על הספר שלי…בחיאת…) לא יזיקו. בעצם, אם את שואלת אותי לא קצת. חייבים את הקשרים האלה עם הבראנג'ה ואני מתפלא לראות כבעלת הוצאת ספרים שאת לא יודעת את זה.

    יחד עם זה, ראוי לציין, הצורך בפרסום ויחסי ציבור הופיע במלוא עוזו דווקא לאחרונה. לא שלא היה צורך ביחסי ציבור אז. אלא שפעם היה מספיק מאמר קנוי או משוחד של מומחה לספרות להריץ ספר.

    היום אנחנו, ציבור הצרכנים, הרבה יותר חכם. אנחנו יודעים את צורת הרצת הספר. ואכלנו מספיק מרורים מסופרים ישראלים שספריהם הורצו. כרגיל במחוזותינו, בדיוק כמו שאמר פעם יוסי שריד שהעם טעה, אנחנו העם אשמים ששום ספר של בוגרים לא זכה במקום הראשון במצעד הספרים, או שנדרש פרסום מסיבי והצאה גדולה ביחסי ציבור להכניס לנו בראש ספר איכותי.

    אז כן. תתחילי לעבוד, רדי על ברכיים, שלמי שלמונים לעיתונאים, ודברי עם פרי ועם כמה בוגרי אוניברסיטה בחוג לספרות, אפילו שאת יודעת, בדיוק כמוני שכל השכלתם היא מקריאה של הכריכה האחורית.

    אז יאללה.
    א' טוט א' לור.
    יש לי נגריה על הראש ולהעתיק את קוד ההפעלה.
    יחרבתו הקודים האלה.

  • נינה  On יוני 4, 2008 at 12:46 pm

    ברוכה הבאה לרשימות. מקווה שתיהני כאן.
    את נוגעת כאן בנקודה מאוד נכונה, לדעתי, ומאוד כואבת, והיא נוגעת לא רק לפירסום ויחסי ציבור לספר, אלא בכלל לתרבות הצריכה [ואולי גם: הצריחה…] המערבית. העיקר הפירסום, התוכן פחות חשוב, אם בכלל.
    גם אני תוהה לשם מה סופר צריך להתפשט מעל דפי העיתון, ומה הקשר בין היצירה שלו לפרטים אישיים של חייו.
    אהבת הצהוב לא מובנת לי, אבל משום מה כנראה שזה מוכר.
    וחבל.

  • יעל שכנאי  On יוני 4, 2008 at 5:15 pm

    אתה באמת חושב שאני לא מודעת למצב השוק שאתה כותב שאתה "מתפלא עליי" ש"אני לא משנסת מותניים ומפעילה מכבש של יח"צ?"

    אני מפעילה ועוד איך וזה גם נותן תוצאות.

    אני – בתוך עמי אנוכי יושבת.
    השאלה הזו כאן הייתה לצורך דיון בקרב הקוראים, ומתוך רצון לשמוע את דעתם.

    תודה שהגבת.

  • בועז  On יוני 9, 2008 at 5:36 pm

    הזינוק המטורף במספר הספרים היוצאים בישראל הוא בלתי נתפס.

    אם ב-1998 יצאו כ-1200 ספרים חדשים בשנה, אז ב-2007 יצאו למעלה מ-5000 ועד סוף השנה הנוכחית ייצאו כ-6000 ספרים. רובם, אגב, זיבורית מוחלטת.

    המצב הזה הוא הרסני, לטעמי, מכל כיוון. זה לא טוב להוצאות, ולא טוב לחנויות הספרים, וזה רע מאוד לסופרים עצמם – וזה גם לא טוב לקוראי (קוני) הספרים, כי ההיצע – באופן פרדוקסלי – לא גדל.

    יש מספר מוגבל של ספרים שכל חנות מסוגלת להחזיק. ולכן, אוהב הספרים העברי נדון לחנויות שכל מה שיש להן מתחיל, נמשך ונגמר ב"במבצעים" ב"רבי מכר" וב"ספרים אופנתיים".

    אם ישראל לא תאמץ את חוק לאנג הצרפתי – שוק הספרים כאן יחטוף זעזוע קשה

  • יעל שכנאי  On יוני 9, 2008 at 9:25 pm

    מילים בסלע.

    תודה.

  • דובי  On יוני 15, 2008 at 4:50 am

    דווקא בגלל שאני צריך לחפש ספר רביעי כדי להשלים לארבעה במאה, הרבה פעמים אני מרשה לעצמי לנסות דברים שאני פחות בטוח לגביהם, ספרים מאת סופרים שאינם מוכרים לי, ושיש לי יותר חשש לגבי הסיכוי שלי להנות מהם. אבל כשהמחיר מהווה שיקול כל כך לא משמעותי – לא אכפת לי להסתכן.

    כך מצאתי כמה וכמה ספרים שאהבתי מאוד, שלא הייתי קורא אחרת.

  • יעל שכנאי  On יוני 27, 2008 at 2:46 pm

    פה נמחקה הודעה קנטרנית של גולשת בשם דניאלה, אנונימית, שאיננה מזוהה תחת אתר או שם אמיתי ותגובתה כנראה אישית כלפיי.

    לפיכך, הודעתך, דניאלה (שם בדוי) נמחקת. והתגובות לפוסט הזה, ננעלות, כדי שלא אאלץ לעשות "בייביסיטר" על הבלוג במהלך סופהשבוע הרגוע שלי ולבדוק אם הכנסת עוד כמה הודעות תרעלה, גם בפוסטים אחרים בבלוג הזה.

    שבת מלאה אנרגיה חיובית לך, דניאלה (שם בדוי)

    יעל

Trackbacks

  • By קראתי ספר on מאי 30, 2008 at 7:50 am

     
     

    שפה מחשבה מציאות, בנג'מין לי וורף, עורך: יאיר אור, הוצאת אוב-ז.ע.פ., תשס"ד 2004 , 302 עמ', מחיר קטלוגי: 79 ₪
    שבוע הספר העברי חוזר. בחוצות הערים דוכנים ועליהם רבבות רבבות של ספרים. כ

%d בלוגרים אהבו את זה: